המשפט הפלילי הישראלי

 

 חוק אחד המרכז את עיקר ההוראות בתחום הדין הפלילי: חוק העונשין 1977, הוא חוק המסגרת שמרכז את עיקר ההוראות של מדינת ישראל.
 הוא אינו כולל את כל המשפט הפלילי הישראלי, מכיוון שמצידו יש
עשרות חוקים נוספים שגם בהם פזורים הוראות של המשפט הפלילי. חוקים אלה הם בדרך כלל חוקים שבאים להסדיר נושא מסוים, כמו למשל חוק מס ערך מוסף – הטלת וגביית המס מהסרת מוסף. נמצאות מספר הוראות פליליות, מי שלא יעשה מה שמצווה על אדם לעשות הוא עובר על עברות פליליות שמוסדרות בחוק.

המאפיין : המחוקק מחוקק חוק להסדיר תחום מסוים ובמסגרת זו הוא משתמש בעברות הפליליות כמכשיר לכפייה. כדי שאנשים יצייתו לאותם הוראות שמסדיר חוק זה.

בחוק העונשין, 1977, בהשוואה לחוק העונשין משנת 1936, הטעה המחוקק בתרגומו את ההוראות המקוריות מהתקופה המנדטורית. כיום, אנו חיים עם הוראות משנת 1936. רוב העבירות בחוק העונשין- 1977, הן תרגום עברי לחוק המקורי האנגלי מ 1936. כאשר, כפי שניתן לראות, חוקים אלה (מ 1936) נחקקו לפני כ 200 שנים, מה שגורם לכך שאנו נתקלים בבעיות הזויות לגמרי. כך, בתי המשפט, באמצעות הפרשנות שלהם, עונים על בעיות אלה.

בחוק זה (חוק העונשין-1977), בהשוואה לחוק העונשין (משנת 1936), הטעה המחוקק בתרגמו את ההוראות המקוריות מהתקופה המנדטורית. כיום אנו חיים עם הוראות משנת 1936. רוב העבירות בחוק העונשין מ 1977 הן תרגום עברי לחוק המקורי האנגלי מ 1936. ואלה (מ 1936) נוצרו לפני כ 200 שנים. כתוצאה מכך, אנו נתקלים בבעיות הזויות לגמרי, בתי המשפט מוצאים את עצמם במצבים של אי ודאות. על מנת לא לתת לעבריינים להתחמק,למרות האיסור על בתי המשפט להרחיב את משמעותו של החוק,עושה זאת בית המשפט מחוסר ברירה בדרך של פרשנות וכך עונים על בעיות אלה (המחוקק אינו מבצע את עבודתו כראוי...).