אבחנה בין מנהלים למנהיגים:
מנהל-מתכנן, מאייש, מפקח,מתאם,מתקצב יעדים,פורמאלי,רציונאלי.הספרות מגדירה את המנהל בד"כ כ"חייל הטוב הקלאסי" = מבצע או עושה נכון את הדברים (לא בהכרח עושה את הדבר הנכון).
זאת תפיסה של אדם רציונאלי שעובד לפי הגישות הקלאסיות:
-לארגן את חלוקת העבודה טוב.
-לארגן את לוח הזמנים.
-המנהל עובד על שכר ועונש מבחינת תגמולים.התפיסה היא שיש כמה כישורי ליבה של מנהל שמאפיינים אותם והם לאו דווקא קשורים לרגשות,והשפעה:
-איך להוציא את הארגון לידי ביצוע
-הוא נימדד בשורה התחתונה עפ"י השגת היעדים
הוא צריך לעשות את הפעולות היבשות, הטכניות יותר בתוך הארגון.
התכנון שלו יהיה בד"כ מהווה לעתיד.
מקור הכוח: סמכות ארגונית, תפקידית.מנהיג-השפעה,חזון,הובלה,כריזמה
עושה את הדבר הנכון
מתקשר באופן בלתי פורמאלי – לא עובד רק בערוצים הארגוניים אלא גם עובד / מתקשר בערוצים הלא פורמאליים עם העובדים.מקור הכוח: אישיות – בד"כ בא ממי שהם בתור בני אדם.
מערכת חליפין – Leader Membership Exchange – יש הרבה פעמים קשר שהוא הרבה יותר ממנהיג הרבה פעמים הוא מטפח רגשות אצל אחרים, הוא עובד איתם על מישורים רגשיים ולא רק תגמולים כספיים.
בגין וקלינטון למשל – החליפין היו במישורים של הדדיות והרבה פעמים יכולת לתת לכפיפים אמונה עצמית. מערכות חליפין שהן יותר מורכבות.
אתם מצביעים לי / מאמינים בי, ואני נותן לכם את הכבוד האבוד וכו'. מישורים נוספים של תגמולים ששני הצדדים מחליפים בניהם. מנהיג אפקטיבי מסוגל לספק את החליפין שהבטיח ולקבל בתמורה את החליפין שלו.
מנהיג מקבל הרבה פעמים אנרגיות אדירות מהקהל שלו, הרבה יותר ממנהל (סוג של הערצה).
תלוי כל הזמן מי המונהגים שלך – תלוי גם מי הקהל המונהג. זאת מערכת שונה של רגשות שמרגישים ולכן יש רגש הרבה יותר טעון למנהיג.
יש תפיסה שאומרת שיש ניהול - זה דבר אחד ומנהיגות וזה דבר שני – כל אחד לחוד.יש את התפיסה שאומרת - שניהול זה חלק ממנהיגות
יש את התפיסה שאומרת - שמנהיגות זה חלק מניהול.
ויש תפיס שאומרת - שזה שני תחומים חופפים – שאין בניהם הפרדה ברורה. שמנהל טוב צריך להיות גם מנהיג. ומנהיג טוב צריך להיות גם מנהל.