הגישות הקלאסיות הניהוליות צמחו על רקע שינויים מאוד סוערים – המהפכה התעשייתית. השתנה הטכנולוגיה , יזמות ארגונית, שינויים דמוגרפים חברתיים , תרבותיים ופילוסופיים.
ההנחה: רציונאליות, היעד העיקרי: יציבות וסדר בחברות.
מה השאירו אחריהם התיאוריות? השאירו את התשתיות לכלי ותהליכי הסדר הבסיסיים שלנו: חלוקת סמכויות, התמחות, פורמליזציה של ידע, תגמול דיפרנציאלי, מבנה ארגוני ואפילו לפעמים מבנים מטריציונים.
אנו מדברים על התפתחות מדעי הניהול, התחלנו את זה פלוס מינוס תחילת המאה, פגשנו גל ראשון של תיאוריות, לימים יקראו התיאוריות הקלאסיות, הן מניחות שכולנו רציונאליים. הבעיה הניהולית שהן רוצות להתמודד איתה זה איך לעשות סדר. יש לנו תיאוריות שהמובילים זה וובר וטילור.
ממדע שמתעסק בעיקר בתורות קלאסיות אנו עוברים למדע שמתחיל לדבר בשפה אחרת ולה נקרא לימים תיאוריות יחסי אנוש.
1929 זה השפל הכלכלי הגדול, הוא תוקף את השווקים של ארה"ב, שווקי ההון מתמוטטים, זה קורה גם במדינות מערב אירופה, והעולם עובר מעולם של צמיחה פתאום אנו חווים עולם של משבר. שקודם כל אומר לכולם – תרגיעו, תעצרו. ראינו עולם שבעוד מס' שנים שוב תהיה תקופה של מהפכה טכנולוגית חזקה ופתאום שנת 2000 הבועה מתנפצת, בורסה נופלת, נכנסים למשבר ונראה מה עושים. הפעם הראשונה אכן 1929 אוקטובר. אנו רואים שחברות פושטות רגל, הסטארט-אפים הגדולים נופלים, 10% נשארים בחיים. ואז אנו מתחילים לשמוע כל מיני מושגים כמו: "נבואה שמגשימה את עצמה". אנו רואים כלכלנים מסתכלים על השוק האמריקאי ורואים שמה שקרה שם זה שכל ההתמקדות מתחילה עם פשיטת רגל גדולה, הפסיכולוגים מגלים שכל הסיפור של התמוטטות הבנק הזה מתחילה עם זה שפקידים בבנק מתחילים להוציא שמועות שהבנק במצב לא טוב. כתוצאה מהשמועות האלה אנשים מפחדים להשקיע. הביקושים למניות הבנק יורדים, אנשים מוציאים את הכסף. ברגע שאנשים מוכרים את המניה ערך המניה יורד, השמועה מתחזקת, המניה למחרת יורדת עוד ועוד עד שאנו מוצאים תהליך שאנו לא יודעים ממה התחיל בכלל, הוא התחיל מכך שהבנק במצב קשה או שבעצם השמועה היא שהשפיעה בעיקר. מהשוק הכלכלי התחילו להריץ זאת גם לשוק החברתי. מי שטבע את המושג נבואה שמגשימה את עצמה זה פסיכולוג בשם רוזנטל, הוא התחיל עם כיתות של בית ספר. סיפור זה של נבואה שמגשימה את עצמה עשה מהפך בחשיבה, היום בעולם לא עושים מחקרים כאלה על אנשים אלא על חברות (מפיצים שמועה עסקית למשל). מה אנו כן לומדים מכך? שיש אנשים, אנשים הם לאו דווקא רציונאלים (הרציונאליות מוגבלת). העולם שחושב חשיבה רציונאלית זה עולם של כוח, כולם חזקים. פתאום ב 1929 רואים שכשמתחיל משבר הוא מדבק ולא נשאר רק אצל החלשים, והחלשים הם שנופלים ראשונים אבל כשהם מתחילים זה משפיע על הגדולות גם. פתאום התחילו לדבר על זה שהעולם הכלכלי עובד בצורת תופעה שנקראת תופעת הדומינו. זה אומר שהמערכת הכלכלית פועלת ככה שכשאחד נופל הוא לא יפול לבד, זה יפעל כמו ערימת קוביות של דומינו. זה עולם בעל תלות חזקה, וכל אחד שנופל מפיל את זה שתלוי בו (ספקים למשל המפיל את הבנק שלקח ממנו הלוואה, את העובדים שלו). אפקט הדומינו הראה לכולם שאף אחד לא פועל בחלל ריק ושמודלים רציונאליים למערכת הפנימית שלך לא נותנים הגנה מכך שכולם תלויים בכולם. פתאום גילו שגם כשהמערכת סופר רציונאלית יש בה בסוף אנשים, הם מרגישים וסובלים, יש להם צרכים והם יכולים לעזוב אם לא תהיה איתם בסדר.
כל הפוקוס במדע מתחיל לדבר ב 2 מושגים:
- הפרט
- הקבוצה
במדע זה מתחיל בכך שאנו פוגשים לראשונה מערכת שלא מדברת במודלים רציונאליים אלא במודלים חברתיים. את מערכת זו מכניס פסיכולוג בשם אליוט מאיו. הסיפור מתחיל לפני המשבר הכלכלי של 1929. 1929 זה שנים של פריחה כלכלית בשוק, ב 1929 הממשלה האמריקאית מכריזה על מענק שהיא רוצה לתת לחברות שיצטרפו לניסוי מדעי מסוים שהיא מציעה לערוך במפעלים. הניסוי מציע למפעל לבדוק את הקשר בין תנאים פיזיים במפעל לבין תפוקה. מחקר שכזה הוא ברוחו של טיילור, זה השנים שטיילור הופך ללהיט בשוק האמריקאי (נמקסם תפוקות). הממשלה רוצה לעשות מחקר מדעי, טיילור קורא לזה תורת הניהול המדעי. דבר זה מגיע לשיאו ברגע שטיילור מצליח לשכנע מפעל 1 להצטרף למחקר- מפעל האותורן – שם יושב מפעל גדול של חברת הטלפונים האמריקאית "בל". המפעלים מסכימים, מקבלים הרבה כסף. מ 1924 עד 1927, בתוך המפעלים מתנהל מחקר שהיסטורית אנו קוראים לו מחקרי המהנדסים (המהנדסים של החברה עושים את המחקר). הוא אומר להם תעשו בצורה מדעית ניסוי שיבדוק קשר בין תנאים פיזיים לתפוקה. המחקר המפורסם ביותר בדק את הקשר בין רמות התאורה לבין התפוקה. מה עשו בפועל? עשו ניסוי כמו במחקר, קודם עלי לבדוק את המצב הרגיל (מצב אפס), יש צורך בקבוצת ניסוי וקבוצת ביקורת (עובדת במצב הרגיל). לקחו קבוצת ביקורת ויצרו קבוצות ניסוי, לחלק נתנו יותר תאורה, לחלק נתנו פחות תאורה והתחילו לראות מה יהיה מצב התפוקה בכל אחת מקבוצות הניסוי. מסקנה: ככל שהתאורה טובה יותר תגדל התפוקה. הם מצאו תוצאה מפתיעה ומאז ועד היום אנו קוראים לזה תופעת האותורן. הם מצאו בעצם שאין קשר, גם אלה שעשו עליהם תאורה טובה ואלו שגרועה, כולם שיפרו ביצועים. ממצאי מחקר המהנדסים הסיקו שכל שינוי ברמות התאורה, גם אם זה שינוי לטובה או לרעה הביא לשיפור הביצועים. למה? הממשלה האמריקאית אומרת שזה מוזר, הם מזמינים את אליוט מאיו – פסיכולוג מהארוורד. הוא נכנס עם חבורה של סטודנטים ב 1927, ועד 1932, הם שואלים בסוף הניסוי את הפועלים למה שיניתם תפוקה? הם אמרו שעצם השינוי ביחס לעבודה המשעממת, העיקר שיעשו משהו, עצם תשומת הלב, הם רוצים עניין בעבודה, לא להיות משועממים. מחקרי האותורן כיום לא היו מתפרסמים.
כל הפועלים שהשתתפו במדגם נבחרו לא בדגימה מקרית אלא בהתנדבות מתוך 17 אלף עובדים, וכבר אנו מניחים שיש להם מוטיבציה, אינטרס, משהו שונה מאחרים. כל הנחקרים באופן מוזר היו נשים – אמרו שיכול להיות שנשים רוצות תשומת לב. מחקרית לא שווה כלום. מעשית – ההפתעה אף על פי שלא היתה שווה מבחינה מחקרית, פתחה פתח לשינוי גדול של הפוקוס, מניסיון לסדר את פסי הייצור להתחיל להתמקדות בבני אדם.
דוגמאות: שנה 1927, המתודולוגיה/שיטות המחקר היו פרימיטיביות. מרבית התיאוריות הגדולות במדעי החברה התגלו באותם דרכים. למשל תיאוריה של פרויד, סוף המאה ה 19 רואה המוני אדם עושים הפגנה, ואומר שכוחו של ההמון הוא משהו מבהיל. הוא חוקר את ההמון, את האדם, ומפתח את התיאוריה הפסיכואנליטית. פרויד התחיל לדבר על ההיסטריה, היו לו מטופלות עשירות, לימים הוא לא הסתפק בכך וחלק גדול מהמחקר שלו היה על אנה פרויד (ביתו) שבעצמה פיתחה תיאורית על מנגנוני הגנה. למרות ששיטות המחקר היו דפוקות הוא הצליח להניח אצבע על תופעה שאנו התחלנו לחקור ועד היום חוקרים.
פיאז'ה מפתח תיאוריות על השלבים שעובר התינוק, כולל מבחני איי קיו, מבחני התפתחות ילדים. הנחקר העיקרי היתה ביתו ודרך התצפיות בביתו הגיע למסקנות. הוא גילה חוק שנקרא חוק שימור החומר. הוא לקח ילדים קטנים מאוד, ונתן להם שתי כוסות ושאל אותם באיזה כוס יש יותר. עקרון ההפיכות – עקרון שאומר שהדרך לשם היא כמו הדרך חזרה. הוא היה לוקח ילדים, שולח אותם מהבית לאנשהו ורוצה שמשם הם יחזרו, הם לא ידעו לחזור, כי לילד עד גיל מסוים אין את היכולת להבין שזה אותו דבר בחזור.
ויכוח ארוך שנים קיים בפסיכולוגיה בין תורשה לסביבה. אנשי התורשה טוענים שהאיי קיו של האנשים מגיע מההורים. בצד השני מגיעה אסכולה שאומרת שאין דבר מולד. אדם נולד טאבולה ראסה, ומי שמשפיע אם יהיה לו יותר או פחות זה הסביבה.
יש לנו מתודולוגיה והבעיה איתה היא בלהשיג אותם (לא כל האמהות מוכנות ללדת תאומים למען המדע ולהפריד בינהם).
יום אחד מתפרסם חוקר שאומר שהפריד בין התאומים והוא נותן מס' מדויק. הוא אומר כתוצאה מכל מחקרי התאומים הפרופורציות זה 40:60 לטובת התורשה. 60 אחוז מולד, ו 40 אחוז זה גומי שניתן למתוח אותו בסביבה טובה ולא למתוח בסביבה לא טובה –לימים התברר שהוא שקרן. מסתבר שעד היום הממצא הזה זז.
המשותף בין המחקרים: כולם הצליחו לשים אצבע על תופעה. כתוצאה מכך, התחיל המון מדע לטייל בתוך חברות והתחילו לדבר במילים אחרות. קודם אמרו – מה זה קבוצת ניסוי וקבוצת ביקורת? זה קודם כל קבוצה – מה זה קבוצה?
אסופה של אנשים, מעל 2 אנשים – קבוצה זה 2 אנשים או יותר. גופמן אומר ש 2 אנשים זה קבוצה, 3 אנשים זה המון. אז מתחילים לשאול אם זה מספיק בכלל, מתחילות דוגמאות.
נניח שאני רוצה להגיע לכיתה בקומה 3, ואז אני משתמשת במעלית. שם יש עוד איש, אני לוחצת 3 גם הוא צריך להגיע אז הוא לא לוחץ, אנחנו יוצאים מהמעלית, כל אחד לדרכו. האם אנחנו קבוצה? קריטריונים לקבוצה:2 אנשים או יותר.
אנו מבחירים בסוגים שונים של קבוצות: 3 טיפוסים:
- קבוצה מקרית – לעיתים נקראת קובץ. 2 אנשים או יותר שההתקבצות בינהם היא מקרית לגמרי, היא זמנית, בדר"כ אין שם מטרות משותפות. זו קבוצה כי יש שם התנהגות חברתית, היא שונה מהתנהגות של אדם שחי במדבר. דוגמאות:
- אוטובוס – המון מחקרים בפסיכולוגיה חברתית נעשים באוטובוסים. אחד הדברים הכי נחקרים זה עניין מרחב אישי. מרחב שעשית סביבך ואתה לא רוצה שמישהו יכנס לשם. המרחב הזה לא רשום בשום מקום, אנו לוקחים אותו ממקום למקום בלי לגיטימאציה פורמאלית של בעלות. ההתנהגות החברתית משתנה מקבוצה לקבוצה, מסיטואציה לסיטואציה. כבר בקבוצה מקרית לחלוטין מתנהל דיאלוג תרבותי והתנהגותי. מפגשים כאלה הם מפגשים בין 2 קבוצות שונות (כל אחד מגיע עם התנהגות חברתית שונה – ישראלית ויפנית).
- בר – התקבצו אנשים, במקרה באותו בר.
- אולם קולנוע – זוהי אכן קבוצה מקרית. שם שומרים על שקט. מתנהל שיח חברתי, על נורמות, על מה מותר ומה אסור (לא מרעישים בקולנוע).
- קבוצה סוציולוגית – אוסף של אנשים שיש להם מכנה משותף חברתי אבל לא בהכרח צריכה להיות להם בכלל אינטראקציה. יש לה השפעה מאוד חזקה על התנהגות האנשים. מה זה מכנה משותף חברתי? ישראלים זה קבוצה חברתית, חיילים, סטודנטים, סטודנטים ברייכמן זה קבוצה שונה מסטודנט במכללה למנהל. השיוך שאומרים סטודנטים ברייכמן משפיע על ההתנהגות שלי. ילד שנולד הרגע שייך להמון קבוצות סוציולוגיות – בן/בת, יש לו תפקידים חברתיים. הציפיות מבן או בת לא מושפעים רק מהאם אלא החברה היא שמחליטה זאת. התינוק הזה הוא בן או בת, בשניה שהוא יוצא לאוויר העולם נקבע אם הוא בן ראשון או שני, יהודי/לא יהודי. קבוצות אלו הן קבוצות שאני נולד אליהם, במהלך החיים אני יוצא ונכנס אליהם.
- קבוצה פסיכולוגית – שני אנשים או יותר שפועלים למען השגת מטרה משותפת, יש בינהם אינטראקציה משמעותית לאורך זמן וקיימת בינהם תלות. דוגמא: משפחה. מה ההבדל בין מטרה משותפת למטרה דומה? מטרה זהה הופכת למשותפת כאשר בתנאי שיש אינטראקציה משותפת בינהם ויחסי תלות. מאותה שניה שנוצרת תלות, מאותו רגע זו מטרה משותפת, הבסיס לניהול. ארגון זה קבוצת אנשים שחילקתי להם חלקים של העבודה וביחס יצרתי תלות. ברגע שיצרתי תלות המטרה משותפת ומאותו רגע זו קבוצה פסיכולוגית. הקבוצה הפסיכולוגית עושה מהלך של חלוקת תפקידים (למשל במשפחה). לסיכום, קבוצה פסיכולוגית זו קבוצה שברגע שנוצרת חלוקת תפקידים בין חבריה ותלות הם פועלים ביחד להשגת מטרה משותפת. לקריאה על תהליכים המתרחשים בתוך הקבוצה