דיני נזיקין מדבר על מעשים "אסורים" שבמידה ונעשה אותם ונגרום נזק נשלם פיצוי, אין נזק- אין פיצוי. דיני נזיקין הכוונה לעוולות נזיקיות (לעומת דיני עונשין = עברה פלילית).
דיני הנזיקין הם אותם כלים משפטיים שמאפשרים לנו לבחור מבין כל אותם מקרים שנגרמים נזקים את אותם נזקים שאני רוצים חברתית לתת פיצוי. ישנם מקרים שבכל זאת לא מגיע פיצוי, אפילו שנגזרם נזק. תאונות דרכים זוהי דוגמא למצב שניתן פיצוי. רופא אשר מנתח וגורם נזק זוהי דוגמא למצב שלא תמיד ישולם נזק, תלוי במידת הרשלנות.
על דיני הנזיקין להחליט בשאלות אלו- איך? ניתן לפנות לחוק אשר יאמר לנו מתי מגיע פיצוי. תחום זה רחב מאוד ועוסק במצבים משתנים ולכן חוסר הוודאות הוא גדול. לכן, השימוש הוא בכלים תיאורטיים. התפיסה האינסטרומנטאלית: שימוש בכלי חברתי. המטרה היא לתקן את הנזק שנגרם. לעיתים התיקון לא פשוט, כאן דיני הנזיקין יצטרכו למצוא מנגנונים על מנת להחזיר את המצב לקדמותו, לפחות מבחינה רעיונית.
במהלך הקורס נתרכז בתיאוריות האינסטרומנטאליות. תיאוריה של צדק יותר ממוקדת בעוד שתיאוריות אינסטרומנטאליות נותנים את אותם כלים על מנת להגיד דברים על דברים שעוד לא נתקלנו בהם.
המשפט המודרני הולך לכיוון האינסטרומנטאלי. תיאוריות אלה מספקות תשובות טובות יותר.
אילו מטרות אותן תיאוריות רוצות לקדם?
פיזור נזק: יש לשאול על מי להטיל את האחריות הנזיקית? דוגמא: א' נהג שפגע ב- ב' וגרם לו נזק של 100 ₪, אם א' יאלץ לפצות את ב' הוא ישא בעלות הנזק, אך זהו לא ברור מאליו. ישנה אפשרות שלישית שלאו דווקא המזיק ישלם או הניזוק ישא באחריות, אלא ישנם סוגים של פעילויות שמועילות מבחינה חברתית אך גם מזיקות, הנזק הוא חלק אינהרנטי מהפעילות (מפעל שמייצר תרופות גם גורם לזיהום אוויר). שלפזר את הנזק שקרה בפעילות על פני קהל המשתתפים בפעילות. בדוגמא דנן: יש לנו 10 נהגים, אז כל אחד מהנהגים ישלם 10 ₪. העובדה שא' גרם לנזק במקרה זה היא מקרית ובאותה מידה ג' יכול לשלם את הנזק. התועלת השולית הפוחתת של המשאבים – אם אני אקבל 100 ₪ כמשכורת, מהשקל הראשון אני אפיק יותר תועלת מאשר מהשקל השני. עיקרון זה עובד גם פה – פיזור הנזק מסתכל על הדברים אחרי שהנזק כבר נגרם. עלינו לשאול כיצד נמזער את הפגיעה החברתית? לכך 2 אפשרויות: א' ישלם את הכל או ב' ישלם את הכל. אפשרות אחרת היא שא' ישלם 10 ₪, ב' ישלם 10 ₪..... בעצם לקחנו מכל אחד 10 ממקום אחר (את ה 10 שקלים האחרונים ולא הראשונים). הפגיעה מבחינה חברתית בכל אחד מאנשים אלו היא פגיעה קטנה יותר. פיזור הנזק יכול להיעשות ברמות שונות: באמצעות חברות ביטוח, ברמת המדינה (המדינה משלמת את הפיצויים לתושבים). פיזור נזק מוביל לכך שנזק שנגרם לאדם אחד מתפזר על כלל הצרכנים של אותה פעילות. במידה ויש צפי לנזק מראש מראש מעלים את המחירים או מעלים את המחירים לאחר הנזק כך שהלקוח ייתכן וישלם על נזק בעבר.
- ביטוח: תת מטרה של פיזור נזק. אחת המטרות העיקריות של דיני הנזיקין. הביטוח לוקח נזקים שנגרמים ומפזר אותם על פני אנשים ועל פני זמן. חברת הביטוח גובה את הפרמיה על פי הסיכון שכל אדם גורם (גודל הנזק כפול הסיכון שהנזק יגרם). חברת הביטוח לוקחת מאיתנו סכומים שמשקפים את תוחלת הנזק. הבעיה בלהפקיד את הכסף בבנק היא שהנזקים נגרמים סטטיסטית על הנייר, לא ניתן לדעת אם הנזק יגרם לי היום/מחר. חברת הביטוח בעצם אומרת שנשלם את תוחלת הנזק ובכך תקבל את הפיצוי במקרה של תקלה. רוב האנשים הם "שונאי סיכון" ומעדיפים את הצד הבטוח. חברת הביטוח בעצם "קונה" מאיתנו את הסיכונים ובכך יש לה את הכסף לשלם את הנזק. חברת הביטוח מפזרת את הסיכונים וכל אחד מאיתנו ומכן לשלם את הנזק ועוד קצת על מנת לבטח את עצמנו. גם עקרון זה נשען על גישת התועלת השולית הפוחתת של משאבים. "בעיית סיכון מוסרית" (מורל האזרד) מתי אדם מאבד את התמריץ שלו לנקוט באמצעי בטיחות. ישנם מספר דרכים להתמודד עם הבעיה (ליצור תמריצים):
בעיה אחרת היא בעיה של "סיכונים תלויים"- לדוגמא רעידות אדמה. חברת הביטוח (המבטח) לא יכולה בצורה טובה לפזר את הנזק, מכיוון שהנזק נגרם לכולם. דוגמא נוספת: אם כולם יקבלו קלקול קיבה בקפיטריה. מה עושים? חברות הביטוח בישראל חוששות מסיכונים אלה ולכן הן עושות ביטוח משלים. הן פונות לחברות באנגליה ועושות ביטוח משלים ואותן חברות יפזרו את הסיכון בכל אותן מדינות. לעיתים בהחלטה על מי נטיל את הביטוח ניתן להימנע מאותם נזקים תלויים.
1.אינפורמציה
2.Adverse selection
אנחנו נרצה להטיל את האחריות הנזיקית על מי שמבטח טוב יותר. ביטוח היא דרך התגוננות מפני נזקים. צריך המבוטח יהיה מודע לסיכון ושהוא יפעל באופן רציונאלי על סמך אותה אינפורמציה. המחוקק, מכוח חוק, מחייב לעשות ביטוח. על מנת שמישהו יעשה ביטוח עליו להיות לאינפורמציה, לסיכון, ועליו לפעול באופן רציונאלי על סמך אותו סיכון.
ביטוח עצמי – החברה שמה כל חודש כסף בקופת חיסכון וכאשר יגרם נזק מסוים החברה תשלם מאותה קופת חיסכון לנפגע. ברגע שמדובר במעל גודל מסוים, להבדיל מאדם יחיד שאינו יכול לעשות הפקדה זו, כאשר יש מספר מסוים של פריטים ניתן לעשות זאת ולהזיל את העלויות. דבר זה ישפר את המצב מבחינה חברתית מכיוון שהם יכולים לעשות ביטוח זול יותר.
מיהו המבטח הטוב ביותר?
- סיכוי רב יותר שיעשה ביטוח (רציונליות, אינפורמציה) : עלי להבין שהסיכון הזה עלול להתממש ועלי לעשות משהו בגין אותו סיכון. המבטח הטוב ביותר יהיה אחד שיעשה ביטוח על סמך רציונאליות ואינפורמציה.
- ביטוח עצמי: בחברות גדולות אין צורך לעשות את הביטוח אלא ניתן להפקיד בבנק לתקופה מסוימת ואם יגרם נזק ישלמו אותו באמצעות קופה זו. לדוגמא: אגד/דן. ביטוח עצמי מתאפשר רק כשיש קבוצה גדולה של אנשים היכולה לבטח את עצמה. היתרון: חיסכון עלות חיצונית – אין צורך לפנות לגורם חיצוני שיבטח אותנו.
- היקף הסיכון. האם הסיכון תלוי? סיכון תלוי- מתרחש לכל פעילות יחד. הדבר תלוי בסוג הפעילות ובמבטח. היקף הסיכון- ככל שהסיכון יותר רחב כך מתרחשות התופעות הבאות:
- החרפת בעיית אי הוודאות- ככל שהיקף הסיכון רחב יותר קשה לנו יותר לאמוד את הנזקים. נרצה לצמצם את הסיכונים ולנסות לתחום אותם ובכך להקטין את התופעה של חוסר הוודאות.
- Adverse Selection- יצירת קבוצות סיכון קטנות יותר שמשקפות את הסיכון של הקבוצה. ברגע שהיקף הסיכון רחב יותר קשה לפרוס אותו לקבוצות קטנות יותר, והבעיה חמורה יותר.
- Moral Hazard- אחרי שיש לי ביטוח אין לי תמריצים לנקוט באמצעי זהירות. לדוגמא: מחשב נייד המבוטח. ניתן להתמודד עם כך באמצעות: השתתפות עצמית, חברת הביטוח תדרוש כתנאי לביטוח לנקוט באמצעי זהירות, ביטוח שאינו מכסה הכל. ברגע שהביטוח מוגדר החברה אומרת מה לא לעשות כדי למנוע את הנזק. ברגע שהדברים אינם מוגדרים החברה פחות יכולה לשלוט בכך.
טענה:
- אם כדאי לעשות ביטוח, הוא ייעשה במנותק מהשאלה על מי הטלנו את העשייה שלו ובאותו מחיר- בסופו של דבר יהיה ביטוח ולא משנה על מי הוטל, עלות הביטוח תהיה באותו מחיר.
- מפעל לייצור חומרים מסוכנים – הנחה שראוי לבטח.
- מעביד מבטח טוב יותר- האם נטיל את הנטל הזה על המפעל או על העובדים. לא רק מבחינת האינפורמציה אלא גם מבחינת היכולת שלו לפעול, יגיד העובד שלא כדאי לו, המעביר לעומת זאת כנראה ויסכים לביטוח. המעביד יכול לפקח על מנת למנוע את הנזק.
- ביטוח עצמי
- סיכונים ספציפיים
- שליטה על העובד ויכולת פיקוח
- על פי הטענה- לא משנה אם נטיל את עשיית הביטוח על העובד או המעביד – התוצאה תהיה זהה – תוצאה יעילה מבחינה כלכלית.
- דוגמא: משכורת שמשולמת לעובד – 2500
- עלות ביטוח למעביד- 100
- עלות ביטוח לעובד – 200
- אם מוטלת מלאכת עשיית הביטוח על המעביד ישלם לעובד 2400 וישקיע 100 שקל בביטוח
- אם מוטלת מלאכת עשיית הביטוח על העובד יאלץ להשקיע 200 ₪ בעשיית ביטוח
- אבל ייתכן שיבצע עסקה מתקנת עם המעביד.
- הצדדים עשו עסקה מתקנת ותיקנו את אותה הקצאת משאבים ראשונים. המעביד יסכים לגבות מהעובד קצת יותר מ 100 ₪ על מנת לבטח אותו.
- התוצאה: לא משנה אם הטלתי את הביטוח על העובד או המעביד, בסופו של דבר את הביטוח יעשה המעביד. התוצאה הסופית זהה.
- בעייתיות שבטענה:
- הטענה מניחה העדר הוצאות עסקה – כל ההוצאות שכרוכות בעריכת עסקה בין שני צדדים (שכר עו"ד , דיונים בין הצדדים, זמן, עלות מתווכים...). על מנת לעשות את העסקה ולא לצאת נפסדים על העלות של עוד צריכה להיות מתחת ל 100 ולא מעל. במקרים שתימנע עסקה מתקנת- חשיבות מיוחדת להקצאת המשאבים הראשונית. ככל שהוצאות העסקה יותר גדולות כך מבחינה משפטית עלי להביא אותם בחשבון- ראוי שההקצאה הראשונית תהיה בצורה אחרת.
- העדרה של מערכת יחסים חוזית – המצב בדיני נזיקין ברוב המקרים זה שא' לא מכיר את ב' שהוא פגע בו (דוגמת תאונת דרכים).
- כמות המידע שבידי הצדדים והסיכוי שיפעלו באופן רציונאלי
יישום – הטלת חובת ביטוח על ידי המדינה באילו מקרים?
- הגנה על המזיק- סיכוי טוב שלא יפעל באופן אופטימאלי מהסיבה שאינו רציונאלי או שחסר לו מידע. נטל זה שהמדינה מחייבת לבטח פועלת לטובת המזיק.
- הגנה על הניזוק – קבלת פיצוי מלא. בדיני נזיקין הניזוק תובע את המזיק, אך אם למזיק אין כסף לשלם לניזוק נוצרת בעיה. הניזוק בוודאות יקבל פיצוי על הנזקים שנגרמו לו.
- הגנה על החברה – פוגע לא ייהפך לנטל על משלם המיסים. המזיק והניזוק בסופו של דבר יסגרו את העניין בינם לבין עצמם והחברה לא תצטרך לשלם על הנזקים שנגרמו במקרה שלהם. זאת נדאג באמצעות ביטוח חובה.
- הכוונת התנהגות – תשלום הביטוח יגרום לפוגע לשאת בהוצאות פעילותו.
הטלת אחריות על בעל הכיס העמוק: בעל כיס עמוק מלא בכסף, כך יותר טוב להטיל אחריות.
- לא כשיקול עצמאי או בלעדי – יש להיזהר בהפעלתו.
- המשלם – נפגע פחות. הכסף נלקח מהשקלים האחרונים – עקרון התועלת השולית הפוחתת.
הרתעה: המטרה החשובה ביותר בדיני נזיקין.
- טרמינולוגיה – הכוונת התנהגות של אנשים. דיני הנזיקין זהו המכשיר לגרום לכך שאנשים יפעלו בצורה זהירה יותר.
- שיקולי מקסום רווחה – מקסום רווחה חברתית. המטרה היא לגרום לאושר חברתי, חברה המפיקה יותר תועלת כך נהיה במצב טוב יותר.
- ההבדל בין קידום יעילות לחלוקת העוגה. להגדיל להבדיל מלחלק אותה.
- ההבדל בין קידום יעילות לחלוקת העוגה – יש להבדיל בין חלוקה שונה של העוגה לבין הקטנה או הגדלה שלה.
- כלל משטי יחשב ככלל טוב אם הוא מגדיל את העוגה וכלל רע אם הוא מקטין אותה. דיני הנזיקין מטפלים בהגדלת העוגה- בשאלה של איך מחלקים את העוגה יש מערכות משפטיות שונות המטפלות בזה, המערכת העיקרית היא מערכת המיסוי אשר לוקחת כספים מאדם אחד, מעבירה אותם למדינה ומשם זה מגיע לאנשים אחרים.
- ככלל הגדלת העוגה היא מעשה חיובי מבחינת אנשי הניתוח הכלכלי של המשפט ואין זה משנה אם זכיתי בכל הנתח שהוגדל או רק בחלק ממנו.
- על כן- כלל נזיקי טוב יהיה כלל שמגדיל את העוגה וכלל נזיקי רע יקטין אותה.
- בשלב זה הניתוח יהיה אדיש לאופן בו מתחלקים המשאבים שכן הם מביאים לחלוקה שונה של העוגה ולא להקטנתה או הגדלתה.
- השוואה בין תועלת- כיצד נמדוד תועלת שכל אחד מקבל?
- ההבדל שבין רווחת הפרט לרווחת הציבור- כאשר יש הבדל בינהם זה המקום בו דיני הנזיקין רוצים להיכנס ולכוון מחדש את ההתנהגות שלי. באמצעות הכלל המשפטי ניתן לשנות את המחיר פעילות עבורי.
- תפקיד המשפט להתערב במקרים שאין מתאם ולשנת את מחיר הפעילות עבור הפרט על מנת שיגדיל את הרווחה הכללית.
דוגמא: צייד בפארק הירקון:
- צייד מחליט לצוד בפארק
- סיכון גדול לחברה: סביר שנזק גדול מהתועלת
- בהעדר כלל משפטי מתאים הפעילות היתה מתקיימת, הגם שמזיקה לחברה
- כלל משפטי נזיקי- בנסיבות כגון אלו הפוגע בחברו חייב לפצותו.
- משמעות הכלל- שינוי מחיר הפעילות לגבי הצייד- עלות הפעילות כבר אינה זניחה והיא תשתנה בהתאם לנזק שייגרם
- היתרון בכלל – הצייד עדיין יכול לצוד. ינקוט בשיקולי תועלת\עלות (הבחנה בין צייד זהיר לפזיז).
שינוי נסיבות בדוגמא:
- הצייד מתרחש ביער ולא בפארק הירקון.
- נתונים נוספים: שלטים באזור שמזהירים "זהירות איזור צייד".
- תועלת בצייד- לחקלאים – מדללת את אוכלוסיית הצבאים.
האם גם כאן נרצה תמיד שהצייד ישלם? מקרה ברור פחות.
- ייתכן שאם הצייד יאלץ לשלם, יפסיק לצוד, ועוגת הרווחה החברתית תקטן.
- האם לא כדאי להטיל נטל כלשהו על המטיל?
דגשים ומסקנות:
- תאונות עלולות להיגרם – חלק מהתאונות ניתן למנוע באמצעים יחסית פשוטים (שלטים ואזהרות). המשפט ירצה שנמנע אותם ע"י שימוש באמצעים אלו.
יחד עם זאת הסיכוי לתאונה קיים תמיד- לדוגמא אדם חרש ועיוור או דוגמא יותר מציאותית – אדם שרץ בלילה עם ווקמן לאוזניו. לעולם יהיו סיטואציות שלמרות שנקטנו אמצעי זהירות הנזק יתרחש – השאלה היא כמה אמצעי זהירות עלינו לנקוט?
- ככל שתאונה פחות צפויה יותר קשה למנוע אותה- בדרך כלל קל למנוע תאונות טריוויאליות, ועלות מניעתן קטנה. אך, הורדת הסיכון לאפס כרוכה בהשקעת משאבים גדולים, ולעיתים אף הם אינם מספיקים.
במקרה זה, נוצרה התנגשות בין שתי פעילויות- פעילות הצייד ופעילות עובר האורח. אנו מבקשים לאזן בין שתי הפעילויות כאשר השיקול המדריך הוא הגדלת הרווחה הכלכלית. השפעה על היקף וטיב הפעילות. באמצעות דיני הנזיקין אנו רוצים להתערב ולהשפיע על היקף וטיב הפעילות באופן שיגדיל את הרווחה הכללית.
מטרת ההרתעה (דיני הנזיקין): היא להקטין את הוצאות התאונות והוצאות מניעתן ולהביאן למינימום. כיצד נעשה זאת?
לגישת הכלכלה איני חייב להשקיע בהוצאות מניעת תאונה יותר מהנזק שעלול להיגרם. במקרים אלו, הכלכלנים יגידו שהתאונה היא בלתי נמנעת. הכוונה היא לתאונות שלא צריך למנוע אותן מבחינה נורמטיבית, אלו הם גם תאונות שקשורות לנזק של רכוש וחלקם תאונות שקשורות לחיי אדם.
גם כאשר מדובר בחיי אדם לא תמיד צריך למנוע את הנזק, מבחינה כלכלית יש מצבים שבהם לא כדאי למנוע את הנזק.
נזק מול תוחלת נזק:
נזק- מצב בו הדברים מתממשים ב 100 אחוז.
תוחלת נזק- המכפלה של הנזק מול ההסתברות שהנזק יגרם.
המטרה: שימוש בדיני הנזיקין כמכשיר להגדלת הרווחה המצרפית באמצעות הענקת או שלילת תמריצים מהצדדים המעורבים. זהו כלי ליצירת זהות בין רווחת הפרט לרווחת החברה.
הסכמה רחבה על המטרה אך לא על הדרך. הדבר בא לידי ביטוי, בין היתר, בקיומם של משטרי אחריות שונים. האופן בו אנו פועלים יכול להשתנות ממקרה למקרה.
התפיסה של גואידו קלברזי:
על מנת להשיג את המטרה יש צורך לשלב בין שתי גישות: שילוב שתי הגישות יביא לתוצאה האופטימאלית.
- גישת הרתעה ספציפית – החלטה קולקטיבית (ברמה של המחוקק, של כולנו בחברה נתונה) על רמת פעילות מסוימת. מרגע שההחלטה התקבלה אין לאף אחד שיקול דעת האם לעשות זאת בצורה אחת או אחרת. קבעו עבורנו ועלינו למלא אחר החלטה זו. כך, קובע המחוקק שאין לנסוע מעל 120 קמ"ש, אם ננסה לשכנע את השוטר שבעצם מיהרנו זה לא ישנה. אין שיקול דעת באמצעות קנס או שלילת רישיון. קנס משקף סכום שעלינו לשלם גם אם לא גרמנו נזק.
- גישת הרתעה כללית – מאפשרת לכוחות השוק לקבוע את הרמה הרצויה של פעילות מסוימת בהתחשב ב:
- עלות
- בטיחותה
- בנזקים שהיא גורמת
לאנשים ניתן חופש הבחירה להשתתף בפעילות מסוימת ולשאת בעלות הפעילות על הנזקים שהיא גורמת. לחלופין, בהינתן הנזקים נתונה האופציה לעבור לפעילות אלטרנטיבית בטוחה יותר. המחוקק עבר משיטה של הרתעה כללית להרתעה ספציפית. השיטה של הרתעה כללית גורמת לאנשים לעבור לפעילות בטוחה יותר, בין אם באותה מסגרת ובין אם במסגרת אחרת.
ההרתעה הכללית:
המטרה: מינימום הוצאות תאונה + הוצאות מניעה
הוצאות במובן הרחב
היתרון: אין החלטה מקדמית קולקטיבית – הבחירה נעשית ע"י הפרט בכל פעם מחדש על פי בחירה.
ההנחה: הפרט ממוקם בצורה הטובה ביותר לדעת מה טוב עבורו.
באותם מצבים בהם ההנחה של ההרתעה הכללית לא עובדת - עוברים להרתעה הספציפית.
אם לא נושאים בכל הוצאות הפעילות תהיה פעילות חברתית רבה מידי – ולהפך – להגיד למישהו אסור – איסור גורף יגרור רמת פעילות נמוכה מידי.
דוגמא:
כתבה בעיתון הארץ אומרת שיש יוזמה חדשה שמנסים להעביר בכנסת – שכל רכב מיובא לארץ יהיה עם כריות אוויר. אופן 1: כל רכב בלי כריות אוויר לא יכנס לארץ 2. רכב בלי כריות אוויר לא יעלה על הכביש. יש כאן הרצאה ספציפית. ישנן תאונות בעלות נזק של 400, אך יש תאונות בעלות נזק קטן – 50. נוריד את הנזק של 400, חסכנו 200, ובנזק של 50 חסכנו 25. אם יש לי הרבה נזקים של 400 – הכלל שווה, אם הנזק של 50 הכלל אינו שווה. הרתעה ספציפית היתה אומרת לקחת בחשבון את כל האינפורמציה ולקחת החלטה. הרתעה כללית היתה אומרת לכל נהג להחליט לבד אך שידע שהוא משלם על כל הנזקים שנגרמים.
קלברזי אומר בהרתעה הכללית שעל מנת להשיג את המטרה האופטימאלית צריך להטיל את האחריות הנזיקית על מונע הנזק הטוב יותר והזול יותר. מונע נזק הזול והטוב יותר הוא זה שנמצא בעמדה טובה יותר לעשות מאזן עלות מול תועלת בין עלויות התאונה לעלויות המניעה של אותה תאונה, אך לפעול גם על סמך אותו מאזן.
המונע נזק הטוב יותר והזול יותר הוא זה שבסופו של דבר הצדדים היו משחדים אותו לשאת בנזק. הוא לא מתייחס לאדם בודד אלא בקטגוריות (בקבוצות).
לדוגמא: ברכב שטח יש מגן מקדימה, רכב שטח כזה שפוגע בהולך רגל גורם נזק גדול מאוד (100 אלף דולר). מול אפשרות זו יש רכב שטח ללא מגן הפוגע בהולך רגל וגורם פגיעה של 10. עלות מניעת נזק הוא 50. בעל הרכב אומר שהנזק שלו הוא 100 ועלות למניעת הנזק היא 50. להולך הרגל היכולת למנוע את הנזק היא מוגבלת. במידה ובכל זאת הטלתי את הנטל המשפטי עליו, הלך הרגל היה אומר לבעל הרכב אני אשלם לך 50, אפילו קצת יותר, ואני אצמצם את הנזק מ 100 ל 10. חסכתי 90, השקעתי 60. מונע הנזק הטוב יותר יהיה זה שהצדדים ישחדו לשאת בנזק כמו בדוגמא זו שזה הנהג. לכן, הנהג יהיה מונע נזק טוב יותר.
קלברזי מעוניין למצוא שיטה למציאת המונע הטוב ביותר במקרים מסובכים יותר.
עלינו להחליט איזה מהגורמים המעורבים לא רלוונטים להטלת האחריות (לא מונעי הנזק הטובים ביותר). ישנם כמה פרמטרים שיש להביא בחשבון:
1. קיומן/אי קיומן של אלטרנטיבות – אם לאנשים אין אלטרנטיבות, הטלת האחריות לא תשנה את ההתנהגות ליותר זהירה. האחריות תהיה בעצם כמו מס כי ההתנהגות לא תשתנה. דוגמא מן המאמר: הדוגמא של התרופה – ישנה תרופה מצילת חיים אך אחת ל 100 גורמת לשיתוק. אך אם לא ניקח את התרופה – נמות. הוא מראה לעומת זאת מוצר קוסמטי ומראה ששם יש לצרכן בחירה, הוא יכול לוותר, או לבחור מה שהוא רוצה מתוך המבחר, ישנה משמעות גבוהה של הטלת אחריות במובן התנהגותי. המידע חשוב כאשר יש לי מה לעשות איתו, אך ישנם מצבים שיש לי את המידע אך לא ניתן לעשות איתו דבר (כמו הדוגמא של התרופה). קלברזי מוסיף שניתן להסתכל על הדברים מנקודת מבט של סיבתיות עובדתית, אני לא אוכל להשפיע על הרכב התרופה, היכולת הפיזית שלי היא או לצרוך או לא. ישנם מצבים שאני אוכל לשנות את הרכב החומרים של התרופה וליצור מוצר טוב יותר. היכולת הפיזית חשובה ומשמעותית ביותר לגבי היכולת למנוע את הנזק. ייתכן שהדרך הנכונה היא לפרט את קבוצת המטופלים ל 3 קטגוריות. השאלה של אלטרנטיבה חשובה במקרה זה מכיוון שיש כמה אלטרנטיבות לא לקבל את אותו חיסון לדוגמא. כיצד משפיע המידע על סינון האינפורמציה? ייתכן מצבים שהמידע לא יתרום לנו להוות מונעי נזק. הרופא לדוגמא יכול להיות מסנן אינפורמציה בשבילנו (מרשם רופא). תפקיד הרופא הוא להביא לי אינפורמציה מסוימת הרלוונטית לגבי, לתת לי המלצות ולכוון אותי. גם במצב בו מסרו לי את האינפורמציה והעברתי אותה – הרבה פעמים הנטל לא יוטל על הניזוק אלא על גורם אחר. המידע לא הפרמטר היחידי ואליו מצטרפים הרבה שיקולים שהם רלוונטים ביותר. קלברזי אומר למצוא את הגורמים עליהם ניתן להטיל את האחריות ואז לעשות סינון ראשוני ולהוציא את מי שאין לו את היכולת למנוע את הנזק. יש להביא בחשבון את שאלת האלטרנטיבות. לפעמים יש קבוצות או גורמים שעל פניו, מבחינת שיקולים כלכליים היו יכולים להיות מונעי נזק טובים וזולים יותר, אבל בגלל שיקולים חברתיים, בגלל שאלות של צדק וחוסר נוחות חברתית ומוסרית אנחנו מוציאים אותם מגדר מעגל החייבים ועושים זאת במודע תוך הבנה שלא יישמנו את האופטימום הכלכלי.