הבט שני לעיקרון החוקיות:
מופיע בסעיף 3 של חוק העונשין:
"אין עונשין למפרע"- חיקוק שיוצר עבירה לא יחול על מעשה שנעשה לפני יום פרסומו כדין או יום תחילתו לפי המאוחר.
"חיקוק הקובע לעבירה עונש חמור מזה שניקבע לה בשעת ביצוע העבירה לא יחול על מעשה שנעשה לפני פרסומו כדין או לפני תחילתו לפי המאוחר.."- משמעות התר זה לא יכולה להשתנות רק מפני שהמחוקק גילה שמה שעשיתי לא ראוי ולכן הוא ממהר לתקן את הדברים ע"י יצירת איסור פלילי. אתה לא יכול את אותו איסור להפעיל באופן רטרואקטיבי, שיפעיל גם את מה שעשיתי בזמן שלא היה אסור. לא ניתן להכיל את החוק על דבר שלפני יום יצירת החוק כי זה נוגד את התפיסה החוקתית הצודקת והנכונה. אין מכילים לאחור מבחינת זמן.
באשר לאיסור קיים שעלי לשנותו, אנו מניחים שאם נחמיר עם העבריינים נפסיק את התנהגות זו. במקרה זה אנו משנים לחומרה את העונש- " אינך יכול להכיל החמרה בעבירה קיימת, אינך יכול להכילה על התנהגויות שקדמו ליום יצירת העבירה" אדם שעבר עבירה לפני ההחמרה ישפט על פי החוק הקודם, המקל יותר. בתחום זה יש חריג אחד: לאיסור של תחולה רטרואטיבית , אם ההחלה הרטרואקטיבית פועלת לטובתו של האדם ולא לרעתו, אז נכיל באופן רטרואקטיבי. אם התנהגות מסוימת היתה אסורה ואדם עבר עבירה על פיה, כעבור זמן הכנסת מחליטה שאין עוד טעם לאסור על אותה התנהגות, היא מחליטה לבטל את האיסור. העובדה שהחברה מבטלת את האיסור לא חייבת להטיב איתו. מה הטעם לבוא חשבון עם אדם שהחברה החליטה כי עבירה זו אינה פלילית עוד. הראייה שבסעיף 4" נעברה עבירה ובטל בחיקוק האיסור עליה תתבטל האחריות הפלילית לעשייתה , ההליכים שהוחל בהם יופסקו, ניתן גזר דין, יופסק ביצועו ולא יהיו בעתיד עוד תוצאות נובעות מן ההרשעה". אם בוטל האיסור על התנהגות מסוימת תתבטל הפליליות שלו, לכל עניין ודבר. זאת אומרת אם באותו זמן החלו בחקירה פלילית בחשד שמישהו עבר עבירה זו תופסק החקירה. ואם מישהו הועמד לדין בין אם משפטו התחיל או לא התחיל יתבטלו ההליכים. אם מישהו עמד לדין, נשפט ונשלח לבית סוהר, אומר החוק במקרה זה, יופסק ביצוע גזר הדין במיידי, ויוצא לחופשי אם זה הדבר היחיד שעליו הוא יושב.
מה עם אדם שסיים לרצות את עונשו ? לא מגיע לו כלום.
תנאי לדחיית ביצוע:
1. עונש ארוך- עד 6 חודשים ניתן לבדוק תנאי זה
2. סיכוי לזכות בעירעור.
סעיף 448, סעיף ההצתה- אדם זר ששולח אש ברכושו של מישהו אחר זוהי הצתה קלאסית והיא החמורה ביותר.
הסוג השני: אני שולח אש ברכושי, כל זמן שזה לא מסכן רכושו של אחר הדבר מותר. הצתה אישית תוך סיכון אחר לא בכוונה. – העונש 10 שנות מאסר .
שנת 94, מוחלף החלק הכללי של חוק העונשין, לפני ההחלפה העונש על ניסיון לעבור עבירה לפי המצב הקודם היה מחצית העונש הנוכחי.
פסק דין חלוט-סופי- אם חלפה תקופת הערעור או נשמע הערעור ונדחה ואין מערערים יותר.
סעיף 5 +4, המקרה מדבר על מצב שבו פסק הדין עדיין אינו חלוט, לא רק חל שינוי בהגדרת העבירה אלא בוטלה. במקרה כזה, תלוי באיזה שלב תפסתי אותו. לולא היתה כן העבירה השניה שהיא תקפה, המשמעות היתה של ביטול הההליכים. יתרה מזו, לגבי העבירה שבוטלה לא רק שההליך מתבטל אלא אין יותר תוצאות לו, גם הרישום הפלילי נמחק. לא ניתן בעתיד לנופף בו מכיוון שהוא נמחק. אין טעם לבוא חשבון לאדם אם החברה שינתה את דעתה ביחס לאותה התנהגות.
לפי סעיף 5 , במצב שפסק הדין הפך להיות חלוט אי אפשר לפתוח אותו מחדש אלא רק לעניין העונש. אי אפשר לקיים דיון על משמעות ההקלה אלא אם עונש המקסימום על העבירה היה 10 שנות מאסר ומתוכם קיבלתי 6 שנות וכעת העונש מקסימום הוא 5 שנים, זה אומר שאחרי 5 שנים, המקסימום אני חופשי.