לא תמיד כל המאפיינים קיימים בכל חוקה.
1. מתי נוצרה- נוצרת בד"כ ברגעים היסטוריים, אחרי מהפכה, מלחמה גדולה. קשה מאוד לייסד חוקה בשעת רוגע, בתהליך מתמשך עם מחשבה. החוקה האמריקאית נולדת סמוך להכרזת העצמאות. מה בישראל? בהכרזה על מדינת ישראל, לאחר ההכרזה אומרים "אנו קובעים שהחל מרגע סיום המנדט... ועד להקמת השלטונות הנבחרים והסדירים של המדינה בהתאם לחוקה שתקבע... לא יאוחר מאוקטובר 1948..." האסיפה המכוננת שלנו נבחרה, שאלה את עצמה מה היא בעצם צריכה לעשות, הם החליטו שצריך לבחור את מוסדות המדינה (פרלמנט, כנסת). ב 1951 (החלטת הררי) ההחלטה היא לעבוד לחוקה בפרקים פרקים. היום, כאשר יש זמן לחשוב על החוקה, קשה להגיע לשאלות שבינתיים כבר צפו (האם אנו מדינת כלל אזרחיה? מדינת יהודית?). לכל שאלה מתייצבת קואליציה משל עצמה, אין טעם להעביר חוקה ברוב קטן ולכן המהלך של לכונן חוקה בהסכמה רחבה נכשל. עדיין יש שני ניסיונות: ניסיון ראשון מבוסס על דמוי אסיפה מכוננת, הניסיון השני של ועדת החוקה של הכנסת – חבר הכנסת מיכאל איתן הוביל אותו- הרעיון שלו היה אחר. מטרתו: ליצר מסמך שעליו כתובות כל החלופות, ממנו ניתן לראות את כל החלופות שלהם תמיכה חלופית מבלי לבחור בינהם.
2. דרך אישור מיוחדת- על מנת שיתקבל חוק עליו לעבור 3 קריאות. אין צורך ברוב מיוחד, הוא יכול לעבור גם ברוב מיקרי וכו'. אין תהליך של מעורבות עמוקה. יש לוודא שהיא לא תולדה של עסקה, שמישהו קיבל ויתורים ולכן קיבלו דבר מה. ברוב מדינות העולם יש ניסיון לייצר דרך אשרור שיהיה קשה לאכוף אותה. ברוב המקרים אנחנו לא בוחרים מפלגה על פי דעותיה על החוקה. הרעיון הוא שמייצרים בחירות מיוחדות לנושא זה – בחירות לאסיפה מכוננת. אפשרות נוספת היא משאל עם- מביאים את החוקה למשאל עם ואז הוא נפרד מבחירות רגילות. הסמכות המכוננת נמצאת בידי הכנסת, היום לכנסת יש על פי פס"ד בנק המזרחי, סמכות לכונן בלי אישור העם. ישנה מודעות בכנסת לעניין הבעייתי, ויש ניסיונות להביא את החוקה לאישור של העם, או משעל עם.
3. נוקשות החוקה- חוקה אמורה להיות קבועה ועם שינויים מעטים במיוחד. לדוגמא החוקה האמריקאית מ 1987 נוספו לה מס' תיקונים, שאינם באמת תיקונים. לאחר 10 התיקונים הראשונים במשך 2000 שנה תיקנו אותה 17 פעמים נוספות. השינוי הגדול של שנות ה 50 ו 60 בנושא שוויון זכויות של שחורים לא באו על תיקוני חוקה. הדעה המקובלת היא שחוקה צריכה להיות בלשון רחבה ויש להמעיט בתיקוניה. ישנן חוקות שקובעות שלא ניתן לתקן סעיפים מסוימים בהם. החוקה הגרמנית קובעת שאת כבוד האדם אי אפשר לבטל מכיוון שהם זכרו את הנעשה ע"י היטלר בדרך דמוקרטית. הם מנסים למנוע את אשר קרה. יש ניסיון לייצר נוקשות לחוקות. סעיף 4 לחוק יסוד הכנסת אומר שאי אפשר לשנות אותו אלא ע"י רוב חברי הכנסת. ס' 45 לחוק זה קובע שאי אפשר לשנות רק ע"י רוב של 80 חברי כנסת. חוק יסוד כבוד האדם וחירותו אינו משוריין וניתן לשנות אותו בכל רוב. המעניין הוא שיש תפיסה המשתנה בשנים האחרונות, שחוקי יסודות הם כמו "לוח מחיק" . חוק יסוד חופש העיסוק תוך שנתיים השתנה לחלוטין.
לנוקשות יש יתרונות וחסרונות. טוב להיות נוקשה כי הצלחנו להגיע לקונצנזוס- יש לקבע אותו על מנת ששינוי קטן לא יתמרץ לרוץ לשנות את האיזון שנוצר. מצד שני החיסרון הוא שיכול להיות שעושים טעויות, שעשינו חוקה שלא חשבה על כל המצבים.