המשפט האזרחי :
כולל בתוכו את נושאי המשפט שבין אדם לחברו- סוג של נורמות משפטיות שמאפשרות לאדם לפתח את עצמו, לקשור קשרים עם זולתו ולהגן על עצמו מבחינה משפטית.
דוגמא:כאשר הפר אדם חוזה עם אדם אחר, מציין החוק אילו סעדים יש לזה שעמו הופר החוזה על מנת לשמור על המוסכם בו. בית המשפט יכול לחייב את המפר לשלם על הפרה הזו. בדרך כלל יהיה זה קנס כספי. אם אותם אנשים עדיין משתמים מתשלום החוק, חוק ההוצאה לפועל מאפשר לכפות את החזרת החוב ע"י הכנסתו של אותו אדם לבית הסוהר.
כמו במשפט הפלילי, גם באזרחי נמצא שימוש באמצעי ענישה על מנת לכפות את הנורמה האזרחית, אך בדרך כלל אינה עוברת על הסנקציות הפליליות.
דוגמא: בית דין רבני המבקש לכפות על בעל לתת גט. הבעל הוא בעל הסמכות, הוא שמליט על הרצון לתת את הגט. בית הדין מסמן לו את הדרך והוא רשאי לסרב. במידה והוא מסרב, בין הדין רואה בו כסרבן גט. החוק הסמיך את בית הדין לצוות של שליחתם של אותם בעלים למאסר (אזרחי). כאשר ימצא בבית סוהר ,תישלל חירותו (תישלל זכותו לנהל חשבון בנק, זכותו לצאת מהארץ..).
חריג העונש, כפי שניתן לראות, מצוי גם במשפט האזרחי. דבר זה יוצא לנו בעיה לזהות באיזה נורמה אנו עומדים כעת, נורמה אזרחית או נורמה פלילית? הניסיון המשפטי להחליט באיזה נורמה אנו עומדים כעת, בדרך כלל ע"י פרשנות משפטית, אינו פשוט.המשפט הפלילי:
האדם עומד במרכז, לא חותר ליצירת נורמות של התנהגות בין אדם לחברו (כמו במשפט הפלילי), אלא חותר להגנה על החיים בחברה זו באופן שיאפשר לבני אדם להגשים את אושרם ולהגן על אינטרסים חיוניים, ציבוריים של כלל החברה (ולא רק היחיד). הוא עושה זאת באמצעות נורמה משפטית מיוחדת המאופינת לו.הוא אינו קובע רק את הנורמה האוסרת או מצווה על התנהגות מסוימת אלא גם מנסה לאכוף אותו ע"י הצמדת סנקציה - סנקציה פלילית.
המייחד משפט זה הוא שבצד הנורמה הפלילית, צמוד לה עונש שתפקידו לכפות על בני האדם את הציות לאותה נורמה.
המשפט הפלילי מבחינת תיאורו מבקש לאפשר את ביצוע האמנה החברתית, למדינה זו יש משטר מסוים, ישנה אמנה חברתית שקובעת את זכויותינו וחובותינו במדינה זו ועל אמנה זו בא המשפט הפלילי להגן. בין היתר אנחנו מצפים מהמדינה שלא תפקח עלינו , אלא תאפשר לנו את חירות העשייה וההחלטה כחלק מתפיסה ליברלית, חלק מהאמנה החברתית שלנו. אכן כתוצאה מתפיסה זו, המשפט הפלילי קבע לעצמו כי כל אימת שדבר מסוים אינו אסור על פי חוק, פירושו של דבר שהוא מותר.
אינך יכול להכתים אדם כעבריין, כמפר הוראה, אלא אם אסרת עליו במפורש את אותה התנהגות והזהרת אותו באזהרה הוגנת, שהנה קיים כעת איסור על עשיית התנהגות מסוימת ורק אם שיגרת לו זאת במועד ואפשרת לו לדעת על כך שאיסור כזה קיים, רק אז אם אותו אדם ,תוכיח, שעבר על אותו איסור (בדרגת ודאות של מעבר לכל ספק סביר) תוסמך להרשיע אותו כקבוע בחוק.
לדוגמא:אם אדם מבקש בל"ג, לחגוג את החג אך באותה הזדמנות לנקום במשפחתו, אוסף את בני המשפחה ושם את כל הכסף בתוך המדורה. קניינו של אדם הוא פרטי שלו, הוא הקובע מה לעשות עם קניינו, אם החליט שלא ייתן את רכושו לאף אחד זאת ההחלטה שלו. באותו זמן האש מתפשטת ושורפת את השדה של שכנו. האם ניתן להאשים אותו בעבירה של הצתה? הבערתי אש אצלי תוך שאני מסכן את השדה של שכני. זהו מעשה הצתה שעל פי החוק העונש הוא 15 שנות מאסר.אך אם אני משלח אש ברכושי תוך שאני מסכן את רכוש השכן- זוהי עברה קלה יותר. באין איסור פלילי, אין עבירה ולא קיימת עבירה ומשום זאת אותה התנהגות מותרת. כל שאינו אסור במפורש הוא מותר מבחינה פלילית.
רשות שלטונית, לעומת זאת,ההפך מן האדם הפרטי, אם לא הוסמכה במפורש לעשות פעולה, אסור לה לעשות זאת. היא חייבת הסמכה מפורשת בחוק.
אם התנהגות זו אינה אסורה באותו זמן שעברו את העבירה, היא מותרת. גם אם הכנסת חוקקה חוק יום לאחר המעשה ההתנהגות עדיין מותרת זאת לא היתה עבירה.
במשפט האזרחי -
בית המשפט מוסמך להוסיף על החוק הקיים בדרך של פרשנות.
במשפט הפלילי –
בית המשפט לא רשאי להוסיף, " אין עונשין מן הדין". בתי המשפט לא יכולים להרחיב איסור פלילי קיים בדרך של פרשנות, להרחיב את גבולותיו וגם לא לבטל חוק, אך הם כן רשאים לצמצמו או להוסיף את פרשנותם/ ביקורתם.המשפט הפלילי הישראלי